<h1>ארחות חיים הלכ' סדר ליל הפסח סימנים כ"א—כ"ב</h1>
<h2>דף קטז:</h2>
ולענין אם מברכין על ההלל רבו המחלוקו' י"א שאין מברכין עליו כלל לפי שמפסיקין בו וי"א כי לפיכך אנו חייבין שאנו אומרים לפני ההלל עולה לברכה לפניו ור' האיי גאון ז"ל כתב שלפיכך אין מברכין לפני ההלל לפי שאין אומרים אותו כי אם בתורת שירה לפיכך אם בא אדם לברך משתקין אותו אבל לאחר שנגמר כלו מברך לאחריו וכן דע' הראב"ד ור"ת והרשב"א ז"ל וכן נמי כתב הר"ש ז"ל. וז"ל הלכתא בלילי הפסח אינו צריך ברכה לפניו דאין אומרים אותו על דרך קריא' אלא בתורת שירה שכך שנינו רבן גמליאל היה אומר כל מי שלא אמר ג' דברים אלו בפסח וכו' ובסופא אמרינן לפיכך. נמצא ששיר והודאה היא לפיכך אם בא אדם לברך עליו משתקין אותו. ובשם הר"י בר אברהם מצאתי כתוב בלילי פסח נראה לברך על קריאתו וכן משמע במסכת סופרים דאמר וגומרין הלל כל ח' ימי חנוכה בג' פרקים הראשונים אין משיבין ואין צ"ל שאין שואלין בב' אחרונים שואלין מפני היראה ומפני הכבוד ואלו הן ג' ראשונים הללויה בצאת אהבתי ב' אחרונים הללו את ה' כל גוים הודו לה' כי טוב וצריך לברך בתחלתו ולקרותו בנעימה דהכי אמר ר' שמעון בן יהוצדק י"ח ימים ולילה א' יחיד גומר בהן את ההלל ואלו הן ח' ימי החג וח' ימי חנוכה ויום א' של פסח ולילו ויום עצרת ובגולה כ"א ימים ושני לילות. ומצו' מן המובחר לקרות ההלל בב' לילות של פסח ולברך עליהן ולומר בנעימה לקיים מה שנא' ונרוממה שמו יחדיו. כשהוא אומר בביתו אין צריך לברך שכבר בירך עליו ברבים וא"כ דלא אמר ליה ברבים צריך לברך עליו בביתו ועל זה טעו העולם לפי שהורגלו הראשונים לאמרו בבית הכנסת ולא היו מברכין עליו בבית גם לבסוף אחר הסעודה צריך לחזור ולברך כמו כן לפי שהפסיק בסעודה וכן משמע בירוש' דברכות פ"ק דאמר כל הברכות כלן פותחות בברוך חוץ מברכה הסמוכה לחברתה כגון ק"ש ותפלה שאין פותחין בברוך התיב ר' ירמיה והרי גאולה פי' בליל הפסח דמתחיל אשר גאלנו ואע"ג דסמוכה לקריאת ההלל ומשני שניא היא דמדר' יוחנן אמר ההלל אם שמעה בבית הכנסת יצא כדפי' ההיא דמסכת סופרים. היתיב ר' אלעזר בר יוסי והא סופה פי' לאחר סעודה שאינה פותחת בברוך וחותמת בברוך ואינה סמוכ' לחברת' שהרי הפסיקה הסעודה ומשני אמר ליה שתים הנה אחת לבא לפני הסעודה ואחת לבא לאחר הסעודה ובהלכות גדולות נמי אמרינן דלגמור ההלל אין מברכין בליל הפסח מפני שחולקין אותו באמצע וכן שדר רב צמח. אסיים הירושל' התיבון הרי הבדלה דסמוכות ופותחות בברוך שנייא היא דמר זבדא אמר ר' היה מפזרן ומכנסן על הכוס ומכאן הקשה ר' על פי' ר"ת דאמר אשר יצר לאו הויה ברכה כמו ברכה הסמוכה לחברתה משום דברכה קצרה היא דהא ברכות הבדלה קצרות הן אלא נראה כפרש"י ז"ל דשהכל אינה באה אלא בשביל אסיפת העם ואשר ברא פותחת בברוך משום ז' ימי המשתה אומר אות' יחידא' התיבון הרי נברך פי' מי שאומר נברך שאכלנו ושוב מתחיל הזן בברוך ומשני שניה היא פי' שאם שנים יושבין ואוכלין אין אומרים נברך עכ"ל הר"י בר אברהם ז"ל והר"פ ז"ל כתב שאין לברך וכן נוהגין ר"ת ור"י ז"ל. והא דפריך בירושלמי והרי גאולה דמשמע שמברכין בליל הפסח קודם ההלל פסק ר' יהודה לאדם שעושה הסדר בבית אחר ואינו אוכל כלל באמצע ההלל ואינו מפסיק כלל אבל אדם העוש' הסדר בביתו ומפסיק באמצע ההלל בסעודה אינו מברך ובסדר ר' עמרם ריש מתיבתא כתב משמיה דר' צמח גאון לגמור ההלל אין מברכין בלילי פסחים ולמה לפי שחולקין אותו באמצע וזה ששנינו הרביעי גומר עליו את ההלל מפני שצריכין לגמור ההלל כלו ולא ישייר כדרך שמשיירין בר"ח וכן הר' יוסף והריא"ג ור"ת והראב"ד והרשב"א ז"ל שאנו לא נהגנו לברך כלל ובאר עוד הרשב"א ז"ל בודאי אלו רצה לקרותו בבת אחת בביתו או בבית הכנסת אז חייב לברך עליו כי ההיא דמס' סופרים ודירושלמי עכ"ל והרמב"ן ז"ל כתב קבלתי מפי מורי ר' יהודה שקבל מרבו ר' יצחק בר אברהם הצרפתי ז"ל ההלל בלילי פסחים טעון ברכה אקב"ו לגמור את ההלל עכ"ל והר' אהרן הלוי ז"ל כתב חייב אדם לקרותו בב"הכ או בביתו בצבור או ביחיד ומברך לגמור והביא ראיה מהתוספתא דתניא בתוספתא פרק ע"פ בני העיר שאין להם מי שיקרא להם את ההלל הולכין לבית הכנסת וקורין פ' ראשון ושני והולכין ואוכלין ושותין וחוזרין וגומרין כלו ואם אי אפשר להם גומרין את כלו פי' בבת אחת. ומנהגנו לקרות ההגדה ומן ההלל עד למעינו מים כבית הלל ולברך אשר גאלנו וכו' ויש שואלין על נוסח ברכה זו שיש בה והגיענו הלילה הזה לאכול בו מצה ומרור וכו' למה נתקנה והלא כבר ברכנו שהחיינו בקדוש ויש לומר לפי שצריך לומר כן יגיענו דמילי דצלותא נינהו אמר והגיענו הליל' הזה ואין אומר שעשה ניסים בלילה זה כמו שאומר בחנוכה ופורים שברכת אשר גאלנו במקומ' ויותר מבוארת כשמזכירין בה פרט הנס וי"א כי לפיכך אנו חייבין היא במקום שעשה ניסים כמו שמבואר בו למי שעשה לאבותינו ולנו את כל הניסים האלו וכו' וכתב ר' עמרם לא לטעי איניש למימר שעשה ניסים דיום ישועה הוא ועדיף מנסי'. וברכ' זו של אשר גאלנו לא נתקנה על הכוס אלא ברכה בפני עצמה היא על שהארכנו בסיפור הנסים וענין הגאולה שאם נתקנה על הכוס היו מקדימין לברך בפ"הג כמשפט כל הברכות הערוכות על הכוס וכבר כתבנו למעלה דעת הר' אהרן הלוי ז"ל. ואחריה מברך בפ"הג ואינו יוצא בבפ"הג של כוס ראשון שקריאת ההגדה היא הפסק והטעם משום דמשתי ומקרי בהדי הדדי לא אפשר וכתב הריא"ג משמיה דגאון ז"ל שאין צריך לברך עליו בפ"הג וכן דעת הר"ז והר' אהרן ז"ל והרשב"א ז"ל אבל ר' עמרם והריא"ף והרמב"ם ז"ל והראב"ד ז"ל ושאר הפוסקים ז"ל כלם הצריכו לברך אותה וכן מנהגנו ואח"כ שותין כל א' כוסו בהיסיבה.
<h2>דף קיז:</h2>
ולענין אם מברכין על ההלל רבו המחלוקו' י"א שאין מברכין עליו כלל לפי שמפסיקין בו וי"א כי לפיכך אנו חייבין שאנו אומרים לפני ההלל עולה לברכה לפניו ור' האיי גאון ז"ל כתב שלפיכך אין מברכין לפני ההלל לפי שאין אומרים אותו כי אם בתורת שירה לפיכך אם בא אדם לברך משתקין אותו אבל לאחר שנגמר כלו מברך לאחריו וכן דע' הראב"ד ור"ת והרשב"א ז"ל וכן נמי כתב הר"ש ז"ל. וז"ל הלכתא בלילי הפסח אינו צריך ברכה לפניו דאין אומרים אותו על דרך קריא' אלא בתורת שירה שכך שנינו רבן גמליאל היה אומר כל מי שלא אמר ג' דברים אלו בפסח וכו' ובסופא אמרינן לפיכך. נמצא ששיר והודאה היא לפיכך אם בא אדם לברך עליו משתקין אותו. ובשם הר"י בר אברהם מצאתי כתוב בלילי פסח נראה לברך על קריאתו וכן משמע במסכת סופרים דאמר וגומרין הלל כל ח' ימי חנוכה בג' פרקים הראשונים אין משיבין ואין צ"ל שאין שואלין בב' אחרונים שואלין מפני היראה ומפני הכבוד ואלו הן ג' ראשונים הללויה בצאת אהבתי ב' אחרונים הללו את ה' כל גוים הודו לה' כי טוב וצריך לברך בתחלתו ולקרותו בנעימה דהכי אמר ר' שמעון בן יהוצדק י"ח ימים ולילה א' יחיד גומר בהן את ההלל ואלו הן ח' ימי החג וח' ימי חנוכה ויום א' של פסח ולילו ויום עצרת ובגולה כ"א ימים ושני לילות. ומצו' מן המובחר לקרות ההלל בב' לילות של פסח ולברך עליהן ולומר בנעימה לקיים מה שנא' ונרוממה שמו יחדיו. כשהוא אומר בביתו אין צריך לברך שכבר בירך עליו ברבים וא"כ דלא אמר ליה ברבים צריך לברך עליו בביתו ועל זה טעו העולם לפי שהורגלו הראשונים לאמרו בבית הכנסת ולא היו מברכין עליו בבית גם לבסוף אחר הסעודה צריך לחזור ולברך כמו כן לפי שהפסיק בסעודה וכן משמע בירוש' דברכות פ"ק דאמר כל הברכות כלן פותחות בברוך חוץ מברכה הסמוכה לחברתה כגון ק"ש ותפלה שאין פותחין בברוך התיב ר' ירמיה והרי גאולה פי' בליל הפסח דמתחיל אשר גאלנו ואע"ג דסמוכה לקריאת ההלל ומשני שניא היא דמדר' יוחנן אמר ההלל אם שמעה בבית הכנסת יצא כדפי' ההיא דמסכת סופרים. היתיב ר' אלעזר בר יוסי והא סופה פי' לאחר סעודה שאינה פותחת בברוך וחותמת בברוך ואינה סמוכ' לחברת' שהרי הפסיקה הסעודה ומשני אמר ליה שתים הנה אחת לבא לפני הסעודה ואחת לבא לאחר הסעודה ובהלכות גדולות נמי אמרינן דלגמור ההלל אין מברכין בליל הפסח מפני שחולקין אותו באמצע וכן שדר רב צמח. אסיים הירושל' התיבון הרי הבדלה דסמוכות ופותחות בברוך שנייא היא דמר זבדא אמר ר' היה מפזרן ומכנסן על הכוס ומכאן הקשה ר' על פי' ר"ת דאמר אשר יצר לאו הויה ברכה כמו ברכה הסמוכה לחברתה משום דברכה קצרה היא דהא ברכות הבדלה קצרות הן אלא נראה כפרש"י ז"ל דשהכל אינה באה אלא בשביל אסיפת העם ואשר ברא פותחת בברוך משום ז' ימי המשתה אומר אות' יחידא' התיבון הרי נברך פי' מי שאומר נברך שאכלנו ושוב מתחיל הזן בברוך ומשני שניה היא פי' שאם שנים יושבין ואוכלין אין אומרים נברך עכ"ל הר"י בר אברהם ז"ל והר"פ ז"ל כתב שאין לברך וכן נוהגין ר"ת ור"י ז"ל. והא דפריך בירושלמי והרי גאולה דמשמע שמברכין בליל הפסח קודם ההלל פסק ר' יהודה לאדם שעושה הסדר בבית אחר ואינו אוכל כלל באמצע ההלל ואינו מפסיק כלל אבל אדם העוש' הסדר בביתו ומפסיק באמצע ההלל בסעודה אינו מברך ובסדר ר' עמרם ריש מתיבתא כתב משמיה דר' צמח גאון לגמור ההלל אין מברכין בלילי פסחים ולמה לפי שחולקין אותו באמצע וזה ששנינו הרביעי גומר עליו את ההלל מפני שצריכין לגמור ההלל כלו ולא ישייר כדרך שמשיירין בר"ח וכן הר' יוסף והריא"ג ור"ת והראב"ד והרשב"א ז"ל שאנו לא נהגנו לברך כלל ובאר עוד הרשב"א ז"ל בודאי אלו רצה לקרותו בבת אחת בביתו או בבית הכנסת אז חייב לברך עליו כי ההיא דמס' סופרים ודירושלמי עכ"ל והרמב"ן ז"ל כתב קבלתי מפי מורי ר' יהודה שקבל מרבו ר' יצחק בר אברהם הצרפתי ז"ל ההלל בלילי פסחים טעון ברכה אקב"ו לגמור את ההלל עכ"ל והר' אהרן הלוי ז"ל כתב חייב אדם לקרותו בב"הכ או בביתו בצבור או ביחיד ומברך לגמור והביא ראיה מהתוספתא דתניא בתוספתא פרק ע"פ בני העיר שאין להם מי שיקרא להם את ההלל הולכין לבית הכנסת וקורין פ' ראשון ושני והולכין ואוכלין ושותין וחוזרין וגומרין כלו ואם אי אפשר להם גומרין את כלו פי' בבת אחת. ומנהגנו לקרות ההגדה ומן ההלל עד למעינו מים כבית הלל ולברך אשר גאלנו וכו' ויש שואלין על נוסח ברכה זו שיש בה והגיענו הלילה הזה לאכול בו מצה ומרור וכו' למה נתקנה והלא כבר ברכנו שהחיינו בקדוש ויש לומר לפי שצריך לומר כן יגיענו דמילי דצלותא נינהו אמר והגיענו הליל' הזה ואין אומר שעשה ניסים בלילה זה כמו שאומר בחנוכה ופורים שברכת אשר גאלנו במקומ' ויותר מבוארת כשמזכירין בה פרט הנס וי"א כי לפיכך אנו חייבין היא במקום שעשה ניסים כמו שמבואר בו למי שעשה לאבותינו ולנו את כל הניסים האלו וכו' וכתב ר' עמרם לא לטעי איניש למימר שעשה ניסים דיום ישועה הוא ועדיף מנסי'. וברכ' זו של אשר גאלנו לא נתקנה על הכוס אלא ברכה בפני עצמה היא על שהארכנו בסיפור הנסים וענין הגאולה שאם נתקנה על הכוס היו מקדימין לברך בפ"הג כמשפט כל הברכות הערוכות על הכוס וכבר כתבנו למעלה דעת הר' אהרן הלוי ז"ל. ואחריה מברך בפ"הג ואינו יוצא בבפ"הג של כוס ראשון שקריאת ההגדה היא הפסק והטעם משום דמשתי ומקרי בהדי הדדי לא אפשר וכתב הריא"ג משמיה דגאון ז"ל שאין צריך לברך עליו בפ"הג וכן דעת הר"ז והר' אהרן ז"ל והרשב"א ז"ל אבל ר' עמרם והריא"ף והרמב"ם ז"ל והראב"ד ז"ל ושאר הפוסקים ז"ל כלם הצריכו לברך אותה וכן מנהגנו ואח"כ שותין כל א' כוסו בהיסיבה.
